<h1>סמ"ג לאוין סימן ס"ה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
החורש. אמרינן התם (שבת ע"ג ב') דהחורש או החופר או העושה חריץ הרי זה אב מלאכה שכל אחד ואחד חפירה היא בקרקע ועניין אחד הוא (רמב"ם שבת פ"ז הל' ב'). וכן אחד הזורע זרעים או הנוטע אילנות או המבריך אילנות או המרכיב או הזומר גפנים כל אלו אב אחד הם מאבות מלאכות ועניין אחד הוא שכל אחת מהן לצמח דבר הוא מתכוין ועל דרך זה שאר האבות (רמב"ם שם הל' ג'). ותניא (שבת ע' ב') רבי יוסי אומר הנה אבות, מ-הנה תולדות (יראים סי' רע"ד דף קל"א א'). והתולדות הם המלאכות שאינן מעניין האב אלא דומים לאב (ע"פ רמב"ם שם הל' ה'), כיצד כדאמרינן בפרק כלל גדול (שבת ע"ג ב') הייתה לו גבשושית, פירוש (רש"י) כעין תל קטן, ונטלה או שהייתה לו גומא וסתמה, בבית חייב משום בונה בשדה חייב משום חורש. ובריש מועד קטן (ב' ב') מסיק אביי דמשקה מים לזרעים חייב משום חורש ומשום זורע (יראים שם). וכן בשאר האבות יש להם תולדות על דרך זו שאמרנו. אחד העושה אב מאבות מלאכות או תולדה מן התולדות במזיד חייב כרת [ואם באו] (ב)עדים נסקל בשוגג חייב חטאת קבועה ואין בהן הפרש אלא לעניין הקרבן, כדמפרש בפרק כלל גדול (שבת ע"ג ב') שאם עשה שתי אבות או שתי תולדות משתי אבות בשוגג בהעלם אחד חייב שני חטאות ואם עשה אב ותולדה שלו בשוגג בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת (ע"פ רמב"ם שם הל' ז'), וכן (שבת ס"ח א') העושה הרבה מלאכות מעין מלאכה אחת כאותם שהזכרתי למעלה שחורש וחופר ועושה חריץ בשוגג בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת.
צוה הקב"ה בדברות הראשונות והאחרונות שלא לעשות מלאכה בשבת שנאמר (שמות כ' י') וביום השביעי שבת לה' א-להיך לא תעשה כל מלאכה, והזהיר גם באמור אל הכהנים (ויקרא כ"ג ג') ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת שבתון מקרא קדש כל (מלאכת עבודה) [מלאכה] לא תעשו. וענש בפרשת ויקהל (שמות ל"ה ב') וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת. ומיתה זו נתפרשה בפרשת מקושש (במדבר ט"ו ל"ב) (ע"פ יראים סי' רע"ד דף ק"ל ב') שהיא בסקילה, בזמן שיש שם עדים והתראה [ואם] אין שם עדים והתראה הן בכרת ואם עשה בשגגה חייב קרבן חטאת קבועה (ע"פ רמב"ם שבת פ"א הל' א'). ומה הן המלאכות, שנינו בפרק כלל גדול במסכת שבת (ע"ג א') אבות מלאכות ארבעים חסר אחת ואלו הן החורש, הזורע, הקוצר, המעמר, הדש, הזורה, הבורר, הטוחן, המרקד, הלש, האופה, הגוזז את הצמר, המלבנו, והמנפצו, והצובעו, והטוואו, המיסך, העושה שני בתי נירין, האורג שני חוטין, הפוצע שני חוטין, הקושר, המתיר, התופר שתי תפירות, הקורע על מנת לתפור שתי תפירות, הצד צבי, השוחטו, המפשיטו, המולחו, המעבדו, והממחקו, והמחתכו, הכותב שתי אותיות, והמוחק על מנת לכתוב ב' אותיות, הבונה, הסותר, המכבה, המבעיר, המכה בפטיש, המוציא מרשות לרשות (ע"פ יראים שם). כל אלו המלאכות וכל שהוא מעניינם הם הנקראים אבות מלאכות.
<h2>דף ז.</h2>
ובחול מותר לסוך חטטין מחלב ומאיסור אף על גב דסיכה כשתייה בפרק רבי עקיבא (שבת פ"ו א') מותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו (תהילים ק"ט י"ח), וזר אסור לסוך בשמן של תרומה מלא יחללו בפרק בנות כותים (נדה ל"ב א'), קראי אסמכתא בעלמא ומדרבנן אין איסור אלא כי עביד לתענוג אבל משום צערא כגון [ל]חטטין או למכה שרי, דהא בפרק יום הכיפורים (יומא ע"ז ב') שנינו מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש, ובפרק קמא דכריתות (ז' א') אמרינן כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש פירוש משפשף עצמו (סימני סה"ת רל"ח), כתב רבינו ברוך (סימני סה"ת שם) ותינוקות נראה שאסור לסוך גופן מחלב וחזיר שאין זה אלא תענוג אבל יניח לגויה לסוכן ולהאכילן ולהזהיר גדולים על הקטנים (יבמות קי"ד א') אין אסור אלא דווקא כי סכו להו בידים. אך לפירוש רבינו יעקב (נדה ל"ב א' תד"ה וכשמן) מותר אפילו לסוך ישראל מחלב ומחזיר, שא[ו]מר דדווקא סיכת שמן דאסמכוה רבנן אקרא אסור אבל שאר סיכה לא.
<h2>דף ט.</h2>
אסור לומר לגוי מערב שבת תעשה כך וכך בשבת, שהרי בית הילל שמתירין (שבת י"ז ב') עם השמש היינו [כ]שהגוי עושה המלאכה מאליו, אבל אינו מתיר לומר לו לעשות בשבת (סה"ת סי' רכ"ב), אבל מותר לומר [לגוי בחול] מדוע לא עשית כך בשבת שעברה אף על פי שעל ידי כך יעשה הגוי כך בשבת הבאה (סימני סה"ת שם). מותר להניח לעבדו גוי לעשות מלאכתו בשבת כשהמלאכה לגוי עצמו וליכא לאו דלמען ינוח כדאיתא פ"ד מחוסרי כפרה (כריתות ט' א'), (סה"ת סי' רכ"ב).
<h2>דף כ.</h2>
למעלה בדיני הטמנה (מלאכה י"א [הו' בשבת מ"ז ב']) אמרנו דגרסינן בשלהי פ' במה מדליקין (ל"ד ב') אין טומנין בדבר המוסיף הבל ואפילו מבעוד יום גזירה שמא יטמין ברמץ של גחלים וזה אסור פן יחתה בגחלים משתחשך, ותניא בכריתות פרק ספק אכל (כ' א') החותה בגחלים בשבת חייב שתים מפני שמכבה את (התחתונות) [העליונות] ומבעיר את (העליונות) [התחתונות] דברי רבי אליעזר ברבי צדוק וחכמים אומרים אינו חייב אלא אחת.
